"תפלת הצבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהם חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הצבור" (רמב"ם)

למה לי לעזוב הכל ולהתגלגל בפקקים עד ירושלים?

למה לעזוב הכל? בא נתחיל מהתשובה הבסיסית שכך ציוו אותנו רבותינו. ראינו את זה עין בעין לא על ידי שליחים ולא משב"קים. גדולי ישראל ישבו יחד כאחד והחליטו על העצרת.

השאלה הגדולה היא על עצמנו. האם אנו זקוקים לקריאתם המפורשת והברורה של גדולי ישראל כדי שנעלה לירושלים? בשכל שחנן אותנו הבורא אנחנו לא מבינים לבד שכל חיי היהדות בארץ ישראל נמצאים כעת על כף המאזניים? זה מתחיל בתורת ישראל, ימשיך בכרסום הסטטוס קוו, דרך עם ישראל על גיוריו, חופותיו וקידושיו ואיש לא יתפלא אם בדרך יוותרו על ארץ ישראל.

מישהו חושב שהמשפט הבא עדיין מופרך, הזוי ולעולם לא יתגשם? "נדע לכלוא אותם (רבני ישראל) בתחום בתי הכנסיות, כשם שנחזיק את חיל צבאנו בבית הקסרקטין לצבא" (כתבי הרצל).

אם לא נתעשת, נקים קול זעקה ונראה לכולם שיש לנו משקל במדינה, אין לנו סיכוי קלוש לחיות בארץ מכורת אבותינו כיהודים.

תאמין לי אף אחד לא ירגיש אם יהיו מיליון איש פחות אחד

זה נכון. אבל אם אתה, חברך, ידידך, שכינך, ועוד מאה אלף איש יחשבו כך אז התוצאה תהיה עגומה, וכידוע "כל ישראל ערבים זה לזה".

חוצמזה, הטענה לא מדויקת. כתוב בגמרא מסכת בבא קמא (פג) שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות (22 אלף איש). כעת נדמיין לנו חדר ענק עם שני אלפים ושני רבבות חסר אחד. איש לא מזהה כמה אנשים ישנם, אבל השכינה כבר לא שורה.

אני לא יכול להשתתף מהבית בתפילות?

עי' בתשובה לשאלה קודמת.

בנוסף, מה עם דברי שלמה המלך במשלי "בְּרָב עָם – הַדְרַת מֶלֶךְ, וּבְאֶפֶס לְאֹם – מְחִתַּת רָזוֹן"?

הגמרא במסכת ברכות אומרת כי הפסוק "מעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת", זה שנמנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. כולם נמנו לדבר מצווה לקדש שם שמיים ומי לא ימנה עליהם?

מה תעזור העצרת? אפילו הפגנה לא עושים

ראשית, אנחנו לא עושים חשבונות פוליטיים. רבותינו ציוו לצאת לעצרת תפילה ללא כל התגרות וזה מה שאנו עושים.

שנית. בזמן גזירת "להשמיד להרוג ולאבד" של המן הרשע צמו היהודים אשר בשושן שלושה ימים רצוף. איש לא חשב שזה יעזור ובאמת בדרך הטבע זה גם לא עזר. לא המן ולא אחשוורוש התרגשו מיהודים שצמים ובוכים אבל למעלה בשמיים זה פעל את פעולתו. התוצאה? "וימי הפורים האלו לא יעברו מתוך היהודים", פור המן הפך לפורינו.

שלישית. כבר היה לעולמים עצרות זעקה על גזירות רוחניות. הנה גמרא במסכת תענית. "עשרים ותמניא ביה (כח אדר) אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא (שלא יעזבו את התורה) שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות, מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה, אמרה להם עמדו והפגינו בלילה. הלכו והפגינו בלילה אמרו אי שמים לא אחים אנחנו? לא בני אב אחד אנחנו לא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות? ובטלום ואותו היום עשאוהו יו"ט". הנה לנו עצרת זעקה ללא אלימות שבדרך הטבע פעלה את פעולתה.

לא נראה לי שהחוק החדש כל כך גרוע

ואתה אומר את זה בתור פרשן? נביא? יהודי עם ראייה של החוזה מלובלין? יושבים גדולי ישראל מכל החוגים והעדות (לבד מרבנים שנמצאים בלפיתת החנק של נפתלי בנט) ובוכים על חילול ה' שיוצא מהחוק. על תגית פלילי שמוצמד לכל צורב ותופס ספר.

הם לא נכנסים לדקויות החוק של עמידה ביעדים כן ולא, למרות שהם מעורים בכל סעיף וסעיף בו. עצם האמירה שבארץ חמדת אבות (עליה שוררו באחד משירי המולדת המפורסמים: "פֹּה תְּהֵא הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה, פֹּה תִּפְרַח גַּם שְׂפַת הַתּוֹרָה") לומד תורה שלא הולך לצבא אחת דתו להיכלא היא סיבה מספקת לצאת ולמחות על ביזוי כבוד שמיים.

כשהשמש סירבה לצאת להאיר על הארץ לאחר שביזו את משה רבינו שלח בה הקב"ה את חיציו ואמר "על כבודי לא מחיתם ועל כבודו של בשר ודם מחיתם". נתבונן בעצמנו מה היינו עושים לו היו פוגעים בציפור נפש של כל אחד מאיתנו. וכבודו של יוצרינו ובוראינו?!

הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ הַיּוֹם תִּדְרְשֵׁנוּ לְטוֹבָה הַיּוֹם תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּימִין צִדְקֶךָ

–התשובות נכתבו על ידי החתום מעלה ועל אחריותו בלבד–